תודי, קיים בך משהו מגושם,
נכון, גם בי יש חלק מטומטם,
אני נכנס להתקלח במים רותחים,
מפשיר ממני את הרכיבים הקשוחים,
ואת שוטפת עצמך במים קפואים,
לדלל טעויות, לדרוך את הרובים.

תודי, די להעמיק בראייה מורכבת,
נכון, גם אני לא מלאכת מחשבת,
אני מכריז על ליבי שטח אש,
מגן על העורף וקצת מאוד חושש,
ואת פותחת מולי חזית כבדה,
מחממת קנים ולובשת קסדה.

תודי, את לא חושבת לטווח הקצר,
נכון, גם אותי מעניין מעבר למחר,
אני חושב עכשיו על מה שנשאר,
שונא את הרגעים בהם אני נשבר,
ואת מתעדת כל צעד בתוך מחברת,
רושמת יומן קרבות, עמוק במחתרת.

תודי, זה הכל לוחמה פסיכולוגית,
נכון, אני גם די דמות פתולוגית,
אני מנסה להשיג הסכם שלום,
להניף דגל פיוס, לממש איתך חלום,
ואת רק מעמיקה כיבוש והתשה,
מכאיבה לי, באוויר, בים וביבשה.

מלחמה ושיר, שיר ומלחמה,
אין בך מקום לפחד, את מחפשת נקמה,
אינפוזיה של רגש ישר לתוך הוריד,
כמה אפשר להתגעגע לשקט שלך,
זה מפחיד,
הבדידות העצובה, התמימות המכאיבה,
את יורה בלי מחשבה,
על מה את נלחמת בעצם,
וזה מדמם לי, המבט שלך, הקר,
תגידי לי, מתי זה נגמר.

תודי, את לא באמת רוצה לנצח,
נכון, זה אני שהייתי לפעמים בורח,
אני פצעתי לך את הלב פגיעה אנושה,
לא ידעתי כמה את לוחמת רגישה,
ואת, בלי לשמוע ממשיכה לטווח,
פועלת מתוך רגש ומנסה לשכוח,
ואני, שוב רוצה רק להסביר,
כמה אני אוהב אותך, להזכיר.

על מה את נלחמת בעצם,
על מה,
מלחמה ושיר, שיר ומלחמה,
הלב שלי סופג עוד כדור,
ואין מי שאותך יחקור,
בשקרים שלי אני מתבוסס,
באהבה הקשה שלך אני גוסס,
הלב שלי סופג עוד טיל,
ואין מי שאותי יציל,
ואת מחייכת חיוך ניצחון מר,
"תלך, אתה שייך בשבילי לעבר,
נשים תמונה שלך בחדר על הקיר,
נספר שהיית מין מלחמה ושיר..."