רועי-לי עמית / בוגדת |
הוא לרגליה,
היא רואה את הסוף,
הוא נושק לידיה.
היא רוצה נשיקה,
הוא עושה את הכל,
היא עוד פעם בוכה;
זיכרונות מאתמול...
היא זוכרת שהלך,
היא זוכרת אחרת,
היא זוכרת אחר,
הוא קרא לה בוגדת.
גופתה הקרה...
לא ידעה לאהוב,
והוא שאהב
סופו כה קרוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|