היית שקטה, כה מרוחקת
מן החיים לאט נדחקת
בהית בי וחייכת דרכי
עינייך נשואות
אל תחנתך האחרונה
אל העבר המתעקל
באינספור עיקולים
המתערפל בתוך
קרון צפוף נוסעים
הבטת,
בילדייך הנשמטים מבין ידייך
אל תוך הנעורים
הבגרות, ההורות...
ובי, נכדתך האהובה
המתרפקת על זכרון צחוקך
שמאבד כעת מצלילותו
ואת צוללת לך
אל תוך מותך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.