כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות
החיילים עייפים, וילדים הם לא עוד.
אמא עצובה שילדיה רחוקים,
מקווה שאליה לא יגיעו קצינים.
אותה אישה הנמצאת במקלט,
הרחוקה מהמרכז, וחשופה לפגז
ובנוסף לתפילה שעל ביתה ישמור,
מקווה שעל בניה מחר יעלה עוד אור.
כשירד האור, מעל הים התיכון,
וכשהעיתונאים יצאו לכתוב את העיתון,
חבורת לוחמים יצאו ללבנון.
וכשהמוזות שתקו, והתותחים רעמו,
לאמא העצובה שילדיה רחוקים,
הגיעו לביתה שלושה קצינים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.