אין תמיד קיץ בגבול לבנון.
קילומטרים דרומה משם
השמיים והים מתחברים כמו בפיסת נצח
או כמו שאמרת, כאילו ככה נראה הגיהנום.
אין תמיד קיץ בגבול לבנון,
אבל גם לא בכפר סבא וקאנא.
אם אפסיק לכתוב לך שירי אהבה,
או להגיד לך שאני מתגעגעת
כל הכוחות מעיניי כבר ייסוגו וימשיכו הלאה
אין ניצחון, לא מטאפיזי, לא במישור הנפשי
כשאני מחליטה להתחיל לבכות
תדע שהם ניצחו אותי.
הידיים שלי תמיד יישארו חצי ריקות, במרחק קטן מהגוף
מוכנות לחבק אותך
ולהגיד לך שגם בשוויץ, אין תמיד קיץ.