הכרנו בפאב אפל ורומנטי, עם אורות מעומעמים של מנורות
צבעוניות.  שתיתי ויסקי על הבר והקשבתי למוסיקה הרועשת. הבחור
שישב לידי היה נאה, דקיק, עם פנים עדינות. שיערו הגולש, צבוע
פסים, הגיע עד כתפיו. גוו היה דק, אך שרירי, וחולצת "טי" עם
שרוולים קצרים הידקה אותו בצורה מפתה ביותר. מכנסי ג'ינס בגזרה
נמוכה חשפו לעיני כול את חלקו התחתון של הגב ואת פס הגומי של
התחתונים, הנושא שם מותג יוקרתי ידוע. הבטתי על הפרופיל הדק
שלו, על אפו הקטן, הישר, על שפתיו המלאות, הנוגעות בכוסית
השתייה בתנועה מושכת ומרגשת. נדהמתי ממנו. פשוט נדהמתי!
מעולם לא היה בי אומץ להתחיל עם גברים בצורה כה גלויה, כמו
שעשיתי באותו לילה. עד היום לא ידוע לי אם היה זה הוויסקי
שהשפיע עליי כך, או שמא אווירת הפאב שידרה את השלווה והביטחון.
העובדה הייתה שמצב רוחי היה רומנטי במיוחד, וחשק עז ללטף,
לאהוב מישהו מילא את לבי עד אפס מקום. הושטתי את ידי אל הבחור
ונגעתי קלות בפס העור החשוף של גבו החלק. לרגע פחדתי שיכעס,
ייבהל, יסטור לי, אך טעיתי. הוא סובב אליי את פניו היפות, נתן
בי מבט ארוך, לומד ומסוקרן, עיניו - עיני שקד ירקרקות.
"נעים מאד,"  חייך ואמר. קולו נמוך, נעים וקטיפתי, "אני אורן".

"עדן", הצגתי את עצמי.
"עדן," חזר אחריי כלא מאמין, "אני מבין שאנו הולכים לכיוון
אחד".
"נכון," השבתי.
אורן שוב חייך. שתינו אחד לחיי השני. וכאשר סיימנו, אורן שילם
גם עליי, למרות התנגדותי. יצאנו החוצה, אל תוך ליל הקיץ
התל-אביבי החם. לא החלפנו מילה. לא שאלתי את אורן היכן הוא גר.
הוא הוביל אותי בעדינות מופלאה, מחבק את כתפיי ברוך. עמוק
בפנים ידעתי שהולכים אליו. וידעתי גם שצפוי לי הלילה הטוב
ביותר של חיי.
לא טעיתי. הגענו לדירת סטודיו קטנה ונוחה, מקושטת בטעם נהדר.
אורן הדליק כמה נרות ושב אליי כדי לחבקני מחדש. הרמוניה מופלאה
שררה בינינו. הפשטנו אחד את השני, קילפנו את הבגדים זה מזה תוך
כדי ליטופים הדדיים, מרגשים כול-כך, עד שנותרנו עירומים כביום
היוולדנו. גופו של אורן היה מושלם. אפילו קצת התביישתי על כך
שלאחרונה קצת הזנחתי את עצמי והפסקתי ללכת לחדר כושר. אך
לאורן, כנראה, לא היה אכפת ממראה גופי. הוא התרגש לא פחות
ממני. התעלסנו על מיטתו הזוגית, גדולה ורחבה. כול שבריר שנייה
היה מענג מאין כמותו. איבדתי את תחושת הזמן, שכחתי את כול מה
שמסביב, מחשבותיי התנתקו לחלוטין מהמציאות ועפו אל תוך החלום.
רק עם הבדל קטן: שזו הייתה מציאות חלומית. וגם אחרי שהגענו
לשיא, לא חדלנו מלהתחבק ולהתנשק. והמשפט שאורן אמר לי וחזר
עליו פעמים אינספור, ריגש אותי עוד יותר מהמגע המיני המדהים
שהיה. "עדן שלי," אמר לי אורן, "אתה מקסים. להיות איתך - זה
פשוט גן-עדן."

אנו ביחד כבר שלוש שנים. חייב אני להודות שאני הבחור המאושר
עלי אדמות. אני אוהב את אורן בכול מאודי, ואורן אוהבני לא
פחות. אנחנו זוג יפה להפליא. אפילו קרובי משפחתי השלימו עם
העובדה שאני נמשך לבני מיני. וזה מעולה, כי דעות האחרים אינן
מעסיקות אותי כלל. העיקר שאורן ואני ביחד. וזה מה שחשוב.

                                                       
7.07.2006, ירושלים.