"נו, אז מה אתה עושה הלילה?"
"קרוב לוודאי שאצא לחגוג יחד עם כולם," עניתי.
הנחתי את השפופרת ,חיכיתי עד שהתהליך יסתיים וחזרתי הביתה.
חדר השינה הואר על ידי קרני שמש בודדות שחדרו מבעד לתריסים ,אך
היה בזה די כדי שאני אתעורר. הבוקר הגיע ואיתו כאב הראש מלילה
של שתייה והוללות. מנורת הלילה על השידה לא עבדה כבר יומיים,
הדבר הקשה עלי כשהסתובבתי לצידה השני של המיטה כדי לבדוק מה
השעה.
מי ברז קרים שטפו את פניי , הבטתי במראה. ניסיתי להיזכר מה קרה
ליל אמש , אך ללא הצלחה.
פתחתי את החלון הפונה לרחוב, השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת ובחוץ
נראה כי הכל כרגיל. אורות הרחוב עדיין דלקו. עובדי עירייה
עסוקים באיסוף קישוטים , הורדת שלטים ובכלל ניקיון כללי לקראת
יום עסקים רגיל. צפיתי בטלוויזיה שנשארה דולקת עוד מאתמול ,אבל
לא היו כל דיווחים על אירועים חריגים, בעיות, מצבי חירום פרט
למקרי שריפות פה ושם כתוצאה מזיקוקים. יצאתי את פתח הבית לאסוף
את עיתון הבוקר כשלפתע הטלפון צלצל.
"הכל בסדר, אנחנו לא צריכים את שירותיך יותר," אמר הקול מן
העבר השני. התיישבתי בספה בסלון וקראתי את העיתון. הכותרת
הראשית הכריזה על היוולדו של אלף חדש ואני נותרתי עם העיתון ,
האכזבה וללא עבודה.
|