עוד בוקר עולה על מאהל מאובק
רק ששוב לא עצמתי עיניי
הזריחה שעולה היא רק עוד חלום מנופץ
עוד פנטזיה שהתפוצצה בפניי
כבר שלושה שבועות שאני שוכב כאן בשטח
מנסה להחביא דמעותיי
איך הגעתי לכאן עדיין לא הבנתי
ומדוע עליי להמר בחיי

אני יושב לי בצד, חושב על הבית
ואז חושב על המלחמה
שתי מחשבות כל כך רחוקות
רק שעכשיו אחת תלויה בשנייה
והשמים מעורפלים, כמו גם ההמשך
לא ברור מה יוביל פה למה
ואת השקט שלי קוטעים רעמים וברקים
לא מהסוג שהטבע ברא

ואימא מתקשרת כל שעה עגולה
לא תמיד אני יכול לענות
וגופי כבר בוגד בי, קורס עוד שנייה
עובד מסביב לשעון
והיום הופך לילה, והלילה ליום
לו יכולתי לרגע לישון
"הכל בסדר אימא", רק שכולם משתגעים כאן
ממש מאבדים ת'צפון.

לפעמים אני רוצה לברוח מכאן
אני רק בנאדם, גם אני מפחד
ואז אני שונא את עצמי שחשבתי על זה
לעזוב במקום להתמודד
איך הייתי משאיר חברים מאחור
למרות שהרגשתי בודד
ואיך הייתי מרגיש כמו גיבור נעלה
אם לא הייתי מרגיש קצת מתאבד

ואימא מתקשרת כל שעה עגולה
לא תמיד אני רוצה לענות
ולבי כבר בוגד בי, מתנפץ עוד שנייה
לא עומד במראה הזוועות
והיום הופך לילה, והלילה ליום
לו יכולתי לרגע לישון
"הכל בסדר אימא", רק חיילים גוססים כאן
ממש מאבדים ת'צפון.