יום אחר יום קשה יותר להישען על הדלפק,
כל שנה בחריקה חדשה תלחץ,
הגיל נדמה עצוב וזקן,
יותר אפור וסגרירי בעולם.
היכן שצריכות שושנים להפריח נשואים,
צומח סרפד בערפילי מתחים.
מתאחרים חיוכים,
השבוע חולף בטרם יגיע,
הולך החיוך ונחלש, מתאחר ומתרחק.
אך כאשר כוכבים בלילה בחלום מבקרים
והלב לקראתם בגעגוע דואה,
נשמתי באמונה פורחת צעירה:
שזקנה בגיל היא צעירותה של תבל!
דאז אני מתנחם...
11.3.06
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.