"גם בנימינה וזכרון בכוננות אתה יודע?" - אמרה לנהג.
הנהג החל לספר על כך שאשתו בהריון בחודש תשיעי, וכל מקום שהיא
נוסעת אליו בחדרה היא נוסעת במונית, ומתקשרת להגיד לו שהכל
בסדר.
הפוסטמה כבר לא הקשיבה, כשהנהג ניסה לתהות איתה ביחד למה אנחנו
צריכים לחיות בפחד.
אני בכלל חשבתי שהיא סתם פוסטמה ולמי אכפת בכלל מה היא אומרת,
שתחנק הבת זונה.
אבל הבנתי לאן החתירה.
בעצם הגישה הזאת שאנחנו, בני האדם, הולכים להעניש את עצמנו
ולהשמיד אחד את השני.
אבל בעצם זה בכלל לא נורא.
האמת שזה די מגיע לנו.
כל מה שעשינו לכדור הארץ המסכן הזה, שמספק לנו את האטמוספירה
הזאת שאנחנו יכולים לחיות בה, לנשום, לשרוד...
בעצם אנחנו יצור משונה בני האדם.
אנחנו היצור היחידי שמתיימר לביות תבוני, ועם זאת, להקבע
לדברים כל כך חומריים כמו למשל אדמה, ולהחליט שהיא שלנו.
להלחם עליה ולהרוג אחד את השני עקב חשיבתנו המטופשת, ואנחנו
עוד חושבים שאנחנו תבוניים ואינטיליגנטים.
מה כבר יכול לקרות? נהרוס את כולנו, ונשאיר אחרינו אדמה חרוכה,
שישרדו בה, לפי המדענים, רק הג'וקים.
ומה רע בזה בעצם?
לג'וקים יהיו חיים נהדרים.
יהיו המון גוויות שישמשו להם מזון, וגם לא יהיו היצורים
המטופשים האלו, שאפילו שהם גדולים פי אלף מהם, נחרדים מהם,
צורחים וקופצים על כסאות בצורה מטופשת.
הם יוכלו לנהל את חייהם בצורה נהדרת ובלי הפרעה.
כנראה גם שהם יתפתחו יותר במהירות לדרגות גבוהות - הרי אנחנו
לא נפריע להם.
אז למה אנחנו פוחדים בעצם?
למה אנחנו שונאים כל כך?
והכי חשוב - למה אנחנו לא לומדים מטעויות העבר שלנו?
אני ממש לא יודע, אבל בכל אופן, המטומטמת ששאלה את הנהג לא
יודעת מה לעשות.
היא רק תוהה ופוחדת, והיא ממש לא לבד בעניין.
מליוני אנשים פוחדים יום יום.
פוחדים מחושך, פוחדים מפיגועים, פוחדים ממערכות יחסים, והקטע
הכי מפחיד הוא שלכולנו יש את הפחדים האלה.
יצורים תבוניים, בני האדם, נו נגיד...
התהייה של הנהג, למה אנחנו חיים ככה, מאוד מובנת לי.
האדיוטית יחסה את עיקר מעשיה על להתבכיין על המצב בלי לנסות
להבין אותו, ובתור מין עובדה כזאת שקיימת שם ואין מה לעשות,
וכשהנהג החל לחשוב, להיות תבוני - היא בכלל לא שמה לב.
כנראה היתה עסוקה ברחמים עצמיים על כמה אומללים הם חייה במקום
לנסות לראות את התמונה המלאה.
שלא תבינו אותי לא נכון.
אין לי שנאה אל המטומטמת הזאת.
היא פשוט הראתה לי, כמו מצגת, דוגמא של האדם הלא תבוני שהוא כל
כך נפוץ בעולמנו.
עצוב לי לראות שהיצורים התבוניים מושתקים.
עצוב לי שהיצורים התבוניים חסרי קהל מאזינים.
יצורים תבוניים, בני האדם, נו נגיד...
כמובן שאי אפשר להכליל.
נתקלתי בחיי בהרבה יצורים תבוניים.
אני לא חושב שתבוני משמעו חכם, או משכיל, או כל שאר הבולשיט
הזה שהחברה משרישה בנו עוד כשאנחנו קטנים.
התבוניים הם אלה שמנסים להבין.
מנסים לדעת.
מנסים להרגיש.
כמה שהם ידעו, הם ירצו לדעת עוד.
אז האישה המטומטמת שנסעה בבוקר, ואין לי מושג אפילו לאן, אולי
תתחיל להבין דברים.
שום דבר לא סגור בעולמנו, אפילו לא עצם קיומנו, אבל לבוא
ולטעון שאנחנו יצורים תבוניים?
בכלליתנו כגזע בני האדם?
נו באמת...