|
אני נח בתחושה מעורבת,
בהביטי סביב על כל מעשה ידיי
כמו הבורא כאשר הביט על מעשיו:
וירא כי טוב!
אני מחייך וחושב לתומי -
האין זה במיקרו את שיצרתי?
הן יתכן שגם הוא יצר זאת במיקרו:
ואת המקרו לעולם לא נראה -
אלא כאשר נהיה למעלה בחסותו.
שוב אני מחייך ומתמלא באושר,
עת אדע כי קרוב היום וזה רצונו.
מעולם לא יראתי:
רק תחושה איומה בלבי עת מגיע המזרק,
מזרק המוות לחיים.
המקצר את שהבורא לא היה רוצה.
לא! אין זה קורה לי,
אני רק מדמיין...
נכון?
ולא ירא!
27.4.06
|
|
|
"...אז יש לו
יקום משלו, עם
חוקים משלו,
והוא חיי בו
לבד, עם הנוכחית
שלו.
עד שהוא יאמלל
אותה והיא תעזוב
אותו, או שהוא
ימאס בה ויזרוק
אותה (אגב,
שנראה לי שהוא
מאס בי) או
ש..."
גררר... סטופ!
(לעצמי, עם
סטירה
וירטואלית-היפוטתית).
מונולוג שמישהי
מנהלת עם
עצמה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.