גזע עץ דמעות מזיל
שנה עשרים ושתיים,
מי אותו עוד זוכר
ללא המודעה מול עין?
עבורו משפחתו עשתה כל שניתן
להנציח את זכרו מאילת עד דן.
חולפות שנים ועוד תחלופנה
תבוא השכחה,
לעתים זאת קללה ולפעמים ברכה.
משה, משה קורא הגזע:
זיכרונך כנעץ בי!
אל גלקסיות אחרות
מגיע כאבי.
5.8.06
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.