כפסע בין החי ובין המת
יתכן שאפילו פחות,
זו שניה שיקרא לה פואט
המושך על נייר כל העת.
זו שניה הטומנת חיים
של עצב שמחה עינוגים,
זו שניה של עולם ומלואו
זה דבר עם חיים בתוכו.
זו שניה של שנים מתפזרות
בחלל, באוויר נפרמות,
כלא היו מעולם קיימות
רק בנותר ממשיכות ונושמות.
השניות של ההולכים:
ולא לעד...
כי גם הם לשניה ממתינים!
18.2.06
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.