מבחין בתאווה שעל פנייך,
נמס מהפיתוי החושני שבעינייך,
מתקרב וחש בעדינות מגעך
את אהבתך הנמזגת מלבך,
מגופך
מנשמתך.
חיוכך נוגע ללבי
ומשגר מסרים מעודדים למצב רוחי.
נדמה, כי אחדות הרגשות שבלבנו
היא העדות לאופי זוגיותנו
שלה, מאומה לא ישווה
ואהבתנו לא תוכל שתיכבה.

רק המחשבות מטרידות
כי הדעות חלוקות
ואולי לא מאתנו נוצרות,
אלא, מעבר רחוק
שאינו נטול השפעות.
כך נולדות חששות
שמקורן בניסיון עבר
שבזיכרון נחרט
והנה, לפנינו מחשבות
שגם מקורן ברגשות ותחושות,
שברגשות האהבה מתנגשות
ובלב קונפליקט יוצרות.

ואם לא די בעבר לא מוצלח
שמשקעים וצלקות בנו חרט,
מתייצב מולנו גם ההווה,
שבניתוח הגיוני קר, טוב לא מבשר.
מרגישים חסרי אונים
כי מחד-גיסא איננו נביאים
ומאידך, גם לא טיפשים
ואכן ערים לכל הסיכונים.

אז נכון שיפה ההצהרה
שאין לעמת הגיון עם אהבה,
אך אולי ההצהרה עצמה היא אגדה
ואילו ההגיון הנו עובדה חיה?
אולי ההגיון הוא מכשיר מדידה
שניתן למין האנושי במתנה
כדי להבדילנו מכל חיה
שרק האינסטינקט מנחה אותה?

אומרים שאין ביטחונות באהבה -
היום היא שרירה ומחר נמוגה,
ואולי אם אליה ניגשים בלי ההגיון,
או, שמחליטים נגדו לפעול,
לא שנשוב אל נקודת ההתחלה
אלא, שנמצא עצמנו בנקודת שבירה
שממנה תהא התקומה שבעתיים קשה
ויצא שכר האהבה בהפסדה?!

קטונתי מלנפק גם את התשובות
בעודי מתלבט עם השאלות.

12/03/03 ©