כמובן שאנוכי מאוהב -
זו לא השאלה בכלל,
מה שאני שואל:
האם בכל הכנות והאמת
אוכל לשמוע ממך
על אהבתך -
האם היא רק פרי תשוקתך
או באמת נובעת מעמקי נשמתך?
האם היא נוצרת רק בחלומך
או שמא מעוגנת במציאותך?
כשאני נוגע בך - את רועדת וחמה
וגופך מענג, מגעך קטיפה,
אך שאני רחוק ממך וכמה ללטיפה -
את מייסרת עד לעייפה;
לא מאפשרת להתענג על החוויה,
לערוג אל הפעם הבאה
במילות דשן לטיפוח האהבה
וכל כולך, רק ספקות משרה:
שמא הסבל שבאהבה
לא ראוי להיות מחירה?
למה נדרשת בכלל אהבה
אם וכאשר התשוקה בעוצמתה?
מה היופי בכלל באהבה
אשר מולידה תחושות קנאה?
מהו בכלל מבחן ראוי
בין אהבה ליצר מצוי?
אענה לך ולי מאד בקצרה,
ואולי נגיע לשלווה ולנחלה:
אני אוהב, נקודה!
ולא דורש לעצמי הנמקה
כמו שלא מתכוון לספק הוכחה
לכל שאלה שבמוחך התבשלה.
אם אינך מוצאת בלבך פנימה
באותה אהבה שלך, מלכתחילה,
את ייחודה כמו את ייחודך,
אולי זו בעיה בסיסית הנובעת מאי-יכולתך
לאהוב מתוך ביטחון,
לפחות, את מי שאת בחרת מכל ההמון!
30/04/03 ©
|
