פעם לא הייתי מתלבש ככה, אלגנטי כזה. הספיקו לי מכנסיים קצרים
וגופיה וגם זה היה ברוב המקרים מטעמי צניעות מינימליים. אהבתי
את ההרגשה של החופשיות בבגדים הקצרים , לא שיש משהו רע בלבוש
האלגנטי שבדרך כלל מורכב מחליפה וז'קט. לפעמים מפריע לי חוסר
הגיוון בחליפות הלבנות , נכון שיש גם את הירוקה אבל אני לא
לובש אותה יותר , לא מאז אותה פעם שהיא באה לבקר אותי . היא לא
אהבה את זה , אמרה שזה לא מתאים לי , שזה מזכיר לי דברים,
דברים רעים שהייתי רוצה לשכוח ואני לא יכול.
אני זוכר איך זה היה לפני . היא הייתה באה לבקר והם לא היו שם.
הזמן שהיינו מבלים יחד אף פעם לא היה מספיק , אבל היא תמיד
הייתה מצליחה לגרום לי לחייך.
אחרי אותה פעם היא באה מדי שנה ביום הולדת שלו , הייתה מביאה
אותו כדי שאני אראה כמה הוא גדל , שירגיש לפחות לכמה שעות שיש
לו אבא , אבל הם כל הזמן היו שם והשגיחו, לוודא ששום דבר לא
יקרה.
לפעמים בלילות חשוכים ללא ירח ורוח קרירה , כזו שגורמת לך לצאת
החוצה רק כדי להרגיש את משב הרוח על פניך , אני מצליח להירגע .
אני מדליק את האור הקטן מעל השידה , מתבונן ארוכות במראה ,
מנסה לגרום לקולות להפסיק ולמצוא כל פעם מחדש את השקט , השלווה
הנפשית ואת אותו חיוך שהיא כל כך אוהבת.
לפני חודש בדיוק היה לו יום הולדת . היא באה לבד , סיפרה לי על
מישהו שהיא פגשה , על כמה שהוא נהדר וטוב אליה ואליו , על זה
שהוא מבוסס ומבית טוב. אמרה לי שזה נמשך כבר בערך שנתיים ,
שהיא לא ידעה איך להסביר לי את זה בלי לפגוע בי , בלי להרוס
טיפול של שנים.
אמרתי לה שאני שמח בשבילה , שאני מבין , למרות שאני לא כל כך
יודע מה היה המסמך הזה שחתמתי מעליו.
אתמול היה לילה חשוך ללא ירח , הבטתי ארוכות במראה אבל לא
הצלחתי לגרום לקולות להפסיק.
|