יולנדה כל כך אהבה עציצים. כל כך אהבה עד שרצתה להיות פיקוס.
בחדר הקטן במרכז ת"א הרועשת, המפויחת, חסרת החמצן ועשירת
החנקן, היו לה עשרות עציצים. קטנים וגדולים, כאלה שאוהבים
לשתות
וכאלה שרק כף לחודש מספיקה להם. עציצים עם עלים סגולים שגדלים
מהר ועציצים קטנים, עזובים בלי בית, שהיא מצאה ברחוב.
לא היה לה בעל והיא היתה שמנה. כלבים נבחו עליה וחתולים הסתכלו

עליה עם עין ארוכה, מחכה, מבוהלת.
רק עציצים ראו בה משהו שונה. רק קקטוסים ושרכים לא היו בורחים
ממנה ורואים בה יותר מאישה גדולה עם עבר משעמם ושיגרתי של ילדה
שגדלה לבחורה בבית לבן בכפר-סבא.
את "דודי" היבלית היא ראתה לראשונה באלנבי, הוא גדל בין שתי
מרצפות שהניחו ערבים. הוא גדל בין הפיח של קו 56,26 לבין
המכולת של אסימוב ובניו. הוא "נולד" בלי לדעת איך הגיע לשם-בן
יחיד. יולנדה ראתה בו יותר מיבלית, היא ראתה בו יתום שגדל
ברחוב, וככה בלי סיבה שהיתה מובנת לאסימוב ובניו ובנותיו, היא
עצרה ברחוב ועקרה אותו מהשורש בדייקנות של גנן רק כדי להביא
אותו אליה הביתה.
בבית, היא מייד שמה אותו באדמה מיוחדת עם רקבובית ונתנה לו
הרבה מים עד שיצא לו מכל החורים של העציץ. דודי קיבל הלם בימים
הראשונים והחליט לא לגדל יותר עלים, אבל אחרי שבדק את האדמה
ואת השמש ושמע את אלביס פרסלי הוא ידע שזה מקום טוב לגדול בו.
יולנדה אהבה את אלביס והשמיעה אותו לכל הצמחים שלה. דודי הרגיש
מוזר אבל טוב, הוא הרגיש פחות מלוכלך ונדרך על ידי אנשי קו
56, 26 ופתאום הרגיש מאוד חשוב. הוא התחיל להשקיע בגבעול שלו
ובעלים שלו, ונטע שורשים עמוק באדמה. הוא אפילו חשב לגדל פרחים
אבל לא היה בטוח בזה, הוא הרגיש שזה צעד גדול מידי בשביל זמן
קצר כל כך עם יולנדה.
הקיץ הגיע ויולנדה דאגה לתת לו הרבה מים. היה לו מים ושמש והוא
הרגיש בטוח וחמים במרפסת של יולנדה, ביחד עם "יהודי" שעמד מצד
ימין ו-"רבקה" שעמדה מצד שמאל. את כל שאר העציצים הוא לא ממש
הכיר כי הם היו רחוקים ממנו בקנה מידה של עציץ.
כל ערב הוא היה מרגיש את יולנדה מדברת אליו, הוא הרגיש שהיא
יושבת מולו ומדברת לכל העציצים שלה אבל הוא ידע שהיא אוהבת
אותו יותר מכולם, כי היא תמיד התישבה לידו במרפסת. הוא הרגיש
אותה מדברת אבל לא ידע מה היא אומרת. הוא שמע אבל לא הקשיב-
כמו הגשם שיורד.
היא הכירה אותו וטיפלה בו ונגעה בו והוא לא יכל לתת לה משהו
ממנו.
אחרי ארבע שנים ארוכות- שניסה לתת משהו משלו ליולנדה ואחרי
שגידל פרחים בכל צבע אפשרי- הוא החליט שהוא חייב להבין מה היא
אומרת לו. הוא ידע שהיא חושפת לפניו את הכל והוא רצה לדעת מה
היא אומרת לו!. דודי חשב והחליט לנסות לגדל אוזן.
זה לא פשוט והוא ידע את זה אבל הוא היה עציץ מאוד נבון ולמרות
שנכשל כמה וכמה פעמים, אחרי חודשיים הוא הצליח ושמע...ממש שמע
את יולנדה מתפעלת מהגידול המוזר שהוא הצמיח על הגבעול שלו. הוא
שמע! את מה שהיא אומרת אבל לא יכל לספר לה את מה שהוא רוצה.
לדודי היה הרבה מה לספר אבל בכל פעם שניסה לספר לה משהו הוא רק
הצליח לגדל עלה או מקסימום פרח טרופי חסר אחיזה במציאות. הוא
לא הרגיש סיפוק. פעם אחת הוא כל כך ניסה והשתדל אבל יצא לו רק
עלה ענק בצורת לב. יולנדה היתה מאוד מופתעת, כל כך מופתעת שהיא
התקשרה להורים שלה לספר להם על זה. ההורים שלה היו החברים
היחידים שלה, אבל לדודי זה לא הספיק, הוא הרגיש שהוא לא אמר לה
את מה שהוא רוצה  ב א מ ת  להגיד.
הוא ניסה ושוב ניסה ואחרי שנה הצליח לגדל פה.
"שלום" הוא אמר ליולנדה ערב אחד. היא שמעה אבל לא ממש הקשיבה
-רק הלכה למקלחת לקחת כדור.
"שלום יולנדה" הוא אמר שוב ערב אחר, אבל שוב היא רק הלכה
למקלחת ובלעה כדור.
בפעם השלישית שהוא אמר "שלום" היא נכנעה ולא הלכה למקלחת.
"היי" היא ענתה.
הם דיברו כל הלילה, דודי כבר ידע עליה המון והיא רק הקשיבה לו,
הוא סיפר לה את כל מה שהוא מרגיש וכמה שהוא אוהב אותה והיא
התחילה לבכות.
הוא היה יבלית והיא היתה שמנה, אבל דודי לא הכיר אחרת ובשבילו
היא היתה מאוד יפה. כל כך יפה מפנים וכל כך רגישה וכל כך
אמיתית, ממש משוררת.
רגלים, ידיים, ראש, פנים, כפות ידיים חזקות וזיין- הוא גידל
מהר מאוד. איש ושמו "דודי" שהיה יבלית בין קו 56, 26 והמכולת
של אסימוב קיבל צורה של אדם.
הוא חי עם יולנדה חצי שנה ואהב אותה בכל ליבו, עד שפגש בדרך
למכולת את מירב.