השתיקה זו הצרחה הכי גדולה שבי.
מפוצצת את הקירות, שוברת את נפשי.
שתיקה רועמת, צעקה חרישית.
בלאגן מבולגן, גם שהבית מסודר.
לא יודעת מה לעשות קודם...
שותקת ואז צועקת.
מסתובבת בבית כמו חתול שרודף אחרי זנבו.
משעמם, משעמם נורא.
בלון רפוי, הוציאו את האוויר ממנו.
לא יחזור להיות מלא כמו פעם.
פרח שמישהו דרך עליו, דרס אותו...
מצ'וקמק, קרוע.
קשה לו לאחות את עצמו.
מדביקה חלק אחר חלק,יוצא לי משהו שונה לגמרי מהמקור.
שמחה ואז עצובה, צועקת ואז שותקת.
צורחת, מיללת ... כואבת.
מתפללת, רוצה לחזור לדבר המקורי, האמיתי.
התגעגעתי לעצמי, רוצה כבר לראותי.