אני עוד לא מעכלת.
עוד לא יודעת איך להתמודד.
ואיך נפרדים
ואיך בוכים,
אני אפילו לא יודעת איך בוכים.
אני מרגישה כל כך לבד.
מפוחדת, משותקת, לבד.
והחיים נראים במסלול הנכון להמראה
ושוב מתרסקים מחדש.
והכל נראה מחייך
ושוב נעצב.
ופתאום זה קיץ
ואז הרבה זמן סתיו.
וחיים ופריחה ושפע
ואז מוות.
ואני בסך הכל ילדה קטנה בגוף מבוגר
שאפילו לא מתחילה להבין את מהות החיים.
מעולם לא התעכבתי לבדוק מה מהות החיים
וכמה כואב המוות ואיך מתמודדים.
לא עצרתי מעולם לשאול על חיי נצח
ואלמוות,
לא בדקתי מי הם היקרים שעלולים ללכת לי לאיבוד.
ועכשיו, כמו ילדה קטנה, אני שואלת,
למה?
ואיך זה דווקא לי?
עכשיו אני שואלת וכבר אין לי את מי.