אתה מרגיש את העצב הזה?
אתה מרגיש את הריקנות הזאת?
כשאנחנו לא ביחד,
משהו חסר לנו,
אנחנו שתי שלוחות שונות -
וכ"כ דומות, של אותה הנשמה.
אנחנו שתי שלוחות שונות -
וכ"כ דומעות,
על שאנחנו לא ביחד...
אתה הוא שורש נשמתי,
אני הוא שורש נשמתך -
אז למה אנחנו שורפים עוד זמן?
אני חושבת שבגילגול הזה לא היינו אמורים להיפגש
עד שנבין את השיעור שלנו, ואז...
רק אז היה מגיע החיבור הגדול,
אבל לא יכולנו
להמשיך לחיות כ"כ רחוקים,
אז הקדמנו את המפגש הזה,
ואולי זה באמת מוקדם מדי, ואנחנו צריכים עכשיו
להיות זה בחייו של זאת עד לרגע המיועד -
בו נבין את השיעור, את שנלמד, ובינתיים -
אנחנו צריכים ללמוד להיות חזקים,
כל אחד בדרכו,
אבל עדיין נותנים ידיים, ובלב, בנשמה...
ועד אז -
בוא נהיה חזקים...
ומבינים...
וכמו תמיד - אוהבים.
(כי אני הפייה שלך, אתה המלאך השומר שלי). |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.