עכשיו אני משלמת על הטעויות שלי,
נקרעתי ממך,
ואין חיבוק עכשיו...
הייתי אז ילדה ולא הבנתי...
איך לא ראיתי שאני יכולה לאבד אותך?
בטיפשותי-
התרחקנו.
במרדנותי-
הפסדתי משפחתי...
את הצד השני שלי,
ועכשיו...
נקרעת עד אליך.
אי-שם,
מעבר לים...
מביטה אל האופק,
בוכה דמעות מלוחות,
שיגיעו עד אליך,
שנינו ניגע באותם המים,
וכך נתחבר עד אשר...
על טעויותינו נכפר.
(יקירי, אני מתגעגעת...) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.