שותה לי קפה חמוץ אחר לילה הזוי
עיני זגוגיות  כבדות נופלות  בדווקא
המציאות ? המציאות היא בשלה כרגיל
קול הילדים מבית הספר שוב נשמע
ציחקוקים שמחה אושר ועושר
אבל למה . איך. הצילצול המזויע הזה.
מעיר את המציאות ממציאותה לעבר חלום
מרמה את כל בני האדם ומאיץ עבדותם
רודה בכל בני חלוף עד יחלופו
צורב את צליליו בנפש ענוגה

אין שום פרש או אף סוס
אין שום גיבור ודאי לא אציל
אין שום סכר בטח לא מעיין
יש צלצול מרגיז שמנצח את כולם

לו היית מראה מצודדת פנייך
היית כפילת אזניי האטומות
צלילי עוגב המלאכים אלייך יגיע
אז רעל הצילצול ממך והלאה

עוד קפה עבר עוד רגע ומחר
אבל החמיצות מאז ומעולם
לו אזן כרויה היית לי  
ליבי תנור מחשבותיי היה
ופי כארובה למתק רעיונך