מתוכו דובר הפחד,

ולכן דבריו - שקרים.

ידיו קפוצות לאגרופים,

והוא מביט בחשש לצדדים.



מתוכה, למשל, דוברת שמחה,

היא מחווה בידיה בחוסר מנוחה,

מעלה עיניה נישאות, מלאות חן וחיים,

ומילותיה מפיה יוצאות, כמו מליוני פרפרים.



ובכן, ואם האדם שקט?

מי דובר מתוכו כעת?

ומה אם פיו חתום לעד,

וממנו תשמע שתיקתו בלבד?



אז מתוכו דובר גופו.

צעדיו, תנועותיו, הבעות פניו.



ואם אותו האדם משותק?

ושוכב ללא ניע, פניו פני דג?

מי כעת מתוכו דובר?

מה עוד נשאר, שניתן להסבר?



אז מתוכו דוברות עיניו,

מחליפות שפת גופו, הבעות פניו.



ומה אם עיניו סגורות לנצח?

ולבו נעצר, ולבן המצח?

ומה אם הוא מת שנים זה מכבר?

בלי סיכוי לחזור תחת ארץ נקבר?

כל שבריר של חיים נעקר ממוחו,

ובכן, מי כעת דובר מתוכו?





האור, הגרעין, מהותו וכוחו.

כעת הוא עצמו דובר מתוכו.