יש דברים שאני יודע טוב
ודברים שאני לומד בכל יום, מחדש
איך לעורר את הגבר שבי
איך להכניס אותו למגרש
נותרתי הלילה מגורש
כל פינות-החמד העלו קש
ואני הייתי מביט בתקרה מתוך חום, מטושטש
המונית שהזמנתי, קודם, צופרת ברחוב בעצבים (או עצב)
ואני שוכב על המיטה כמו בבית מלון
ידיים מתחת לראש, אין ממי לדרוש


הצהרת כוונות, חוזה חתום עם התחייבות
לשלוש שנים מראש
אני כועס מעט מתנפח החזה
אבל נרגע כמו ילד קט
כשנצמדת אל רגלי ילדה כבת שנה
ואומרת 'טובה' עם כוונה במבט
('טובה' על מלפפון ירוק שנתתי לה, למאכל)
מתכופפת מלצרית בלונדית של חופים
שדיה מזדקרות לעיניים, אדירים,
כמה טוב, כמה יופי (כמה יוסי)
לשטוף עיניים בנשיות צעירה
כמו גבר


רגיש אני ונחבא אל הכלים
אך בנסיבות אחרות אני מרים קולי ומתנשא
אומר לעובד אשר לי 'את זאת, אל תעשה!'
ושומע את עצמי מהצד השני מהדהד
את החשש שלו לעמוד אל מול כוח כמו שלי
אבל יש לי פחד מאלימות חוסר רצון באטימות
צורך לעגל פינות ולחיות בשלום ואהבה עם הכל
בלי צורך בהפגנה של כוח


משחק בכדור בחוכמה
הנה מגיעה ההזדמנות לבעיטה ואני מממש
כובש שער יתרון, כובש מקום בפנתיאון
ומקום בארון לתחתונים של אשה בהירת-עור
שמחבקת אותי ואז עוזבת אותי
ומשאירה טעם של עוד
בלב אכול חרטות


היכולת לקבל החלטות
בלי לדעת יותר מה עלול להיות טוב בשבילי
קטלנית כמו שהיא ודאי זמנית
(תמיד ידעתי מה נכון ללא ספק)
וחושך כבד יורד על המרצפות שאני בודק