לילה ואני מפחד להיות לבד
אז מה?
אני משקר בעקשנות
"פשוט נחמד יותר להיות עם בת-זוג"

ודומה הדבר לשקר שהייתי משמיע
באופן קבוע
כשהייתה מעירה אותי אמי בבקרים
הייתי חוזר ואומר
"לא ישנתי!"

איזה מין צורך
להיות מוגן היטב מפחדים
ספון במרחבים המוגנים
כי הנה בלא משמר
חוצה חלום-בלהות ראשון
את שלמות הכר

ואני בבית הוריי
מתווכח ונואש במהרה
משהו עם אחי והכלבה
(הפודל-טרייר הזקנה שכבר לא רואה)
ומחוץ לי חולפות מכוניות
ואנשים רועשים לרוב
בחום הגדול שלא מניח לי לישון

זה נורא להיות לבד
בפלורנטין של יום שישי
כשהשותף במילואים
וכל העולם יוצא לבלות בפרברים הדרומיים והזולים
ואני נדרש לשכנוע עצמי מתמיד
טוב לי לבדי

מהלך בדירה הגדולה
יחידות אור קטנות כמקלטים מחיבוק החשכה
כאב בטן וזיעה היישר מחלום-בלהה
אני יושב לוהט, עירום וקירח
מעל האסלה

אחר כך אני משתמש בכל התכסיסים שבידיי
אור-החשמל שמדמה את אור-היום,
המוסיקה שכמו קול היא אנושית,
רשת האינטרנט שמביאה את העולם אל חדרי
(בצורה של בלטה שקטה, לא מזיקה)
אני, לוגם סיגריה, מוצץ קפאין
שוקע בעבודה שהיא כמו חיים, שהיא כמו חיים

שנים שלא ידעתי חופשה
פחד דק ומזיק שעומד בקיבה
הפחד לראות שדבר לא נשתנה
(הכל כמו שהיה)
המערכת פצועה הגעגוע עומד
כבכי שלא פרץ ויצא
(תחושת נטישה)

אומלל אבל
כמו ילד עם מלאי צעצועים אדיר
אבל בלי הורים, בלי קרובים ואוהבים
ממציא לעצמי משחקים חדשים
לומד לא להאמין בפחדים
ממציא בעצמי את אלוהים
בלי להיות תלוי באחרים