בכל חיי הלכתי בלי לדעת, עד שהגעתי  לשם וידעתי
זה המקום.
התבגרות וחברים מצאתי שם, או אולי עליי לומר
מצאתי בתוכי.
זריחת השמש האירה את פנינו, היינו תמימים
רק ילדים, גם אם היינו מבוגרים.
זמן למסיבה וצהלה
כולנו ביחד.
זמן למסיבה וצהלה
זמן לומר את המילה אהבה.

לאט לאט מבעד למסיבות החלה להציץ
המציאות. לכי מכאן! את לא רצויה.
אך בשלב מסיום ברחה ממני האשליה
לא  מהאחרים במקום.
עוד צוהלים ואני עוד נהנה
אבל יש כאב, דבר חדש.
תחת השמש הטובה פני החלו להישרף.
הפרשה חדשה יצאה מעיניי:
דמעות.
כוח נסתר סובב את ראשי
אולי נכנעתי.
האור החל מושך אותי הרחק המקום.
וכבר מה הטעם

והשמש עוד זורחת במקום
ואנשים עוד צוהלים.
השמש עוד זורחת
והגשם עוד  יורד.
השמש עוד זורחת במקום
וגם במקומות אחרים.
כן, השמש עוד זורחת
אבל  לא עליי.