מסתובבת סביב הזנב של עצמי, מה בעצם אני רוצה?
הייתה תקופה.
בולעת כאב וזורמת דמעות, מנסה להבין מחדש
מה אני רוצה להיות...
הורסת שוב כדי לבנות.
מחפשת תשובות שצריך לענות.
מסתכלת על צורות עננים וכבר לא מתרגשת כמו אז,
והזמן מטשטש את הגעגועים לאותו רעיון שנגנז.
כל יום השמש זורחת וזה כבר לא קשור אלייך.
לא מתמלאת בחום,
עוד יום...
ואין בשר... והכל מילים...
ובמילים אני לא מבינה.
רוצה לראות, רוצה לחוות,
להרגיש, לגעת בכאב...
זה רק הכאב שנותן לי צורה.