"אתה מכיר את זה...(לוקחת נשימה) אתה מכיר את זה כשאתה ילד
קטן, ואמא שלך...(פאוזה. בולעת רוק) נותנת לך שכטה מהסיגריה
שלה? אתה יודע, לא  כדי להרוג אותך, אלא כדי שתיקח את השכטה
הזאת...ואז אתה לא תרצה יותר לעשן בחיים...מכיר את זה?! (חצי
חיוך חצי רציני ומיואש)
כי השכטה הזאת כ"כ תגעיל אותך ואתה לא תוכל לנשום! והזיכרון
ממנה ישאר .הזיכרון של הסיגריה הדוחה הזאת ואז כל מה שתחשוב כל
החיים זה שסיגריות דוחות!
טראומה מה שנקרא...כמו שתעשה תאונה במקום מסויים ואז לא תרצה
לעבור במקום הזה עם הרכב שלך יותר. (פאוזה) ככה גם לי
עשו...עשו לי את זה, אבל לא עם סיגריה בוריס, לא עם סיגריה...

אמא  שלי...אמא שלי! אלוהים, היא הייתה אמא שלי! (מחייכת
בהלם,בייאוש. כאילו אומרת לעצמה) מה עשיתי לה?! בסה"כ בת 5,
שלא יודעת מה... מה קורה לה!
...והיא מסתכלת עליי,עלינו. וגם היא בוכה. שלא תבין לא נכון
בוריס - היא בכתה! בוכה ויושבת מתחת לעץ שבגינה הציבורית, ואני
מולה...על האדמה! על האבנים, כשהם מחזיקים אותי. אותי ואני...
(מילים מתחילות להשבר מבכי מתקרב) אני לא רוצה...אני רק ילדה.
אני רק בת 5 (מתחילה לבכות).עזוב, עזוב...אני לא
יכולה...(בוכה) עזוב ...לא משנה כבר. הם מתים עכשיו. הם מתים.
ואני...אולי אני מעשנת...אבל עכשיו - אני יכולה לנשום!".