ג. א. טלי / ממול |
אך הפעם, שא נא
עמדי. לא אביתי לשלחו
והיה לאות
לטוטפות
תהא כסותי עורו
ודמעתי, לא תאחרו
מחושקה אל מול פניו, נטעתיה
על שפתיו,
בעבותות
את שתי קצותיה, משבצות,
ולא תזח
נטוה מלשון נטוי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|