[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טרי רוז
/
שעיר

אתם יודעים, אם תתנו לי לקחת איזו שאכטה אני אספר לכם את כל
הסיפור הזה הרבה יותר טוב. לא רוצים הא, טוב בסדר, אז שיהיה
מבולגן, אתם בטח צודקים כי אני צריכה להפסיק. אגב, אם אפשר
לסדר לי פה ארוחה צמחונית זה יהיה ממש מגניב למה אני לא אוכלת
בשר.

אז בהתחלה קינן היה חבר שלי, כן כן, נפגשנו בספריה העירונית,
הוא עשה קצת רעש על ספר של סופר רוסי אחד ואני בדיוק חיפשתי
איזה רומן קליל לקרוא, נו רומן רומנטי, לא רומן יענו נובל או
איך שלא קוראים לזה. בקיצור, היינו באותה שכבה ונהיינו חברים,
והכל היה בסדר, הוא היה מוזר קצת והיה לו אגו ענק אבל הסתדרנו
כי הוא עם כל החסרונות שלו היה סבבה של בן אדם. קנה לי פרחים,
הצחיק אותי, סיפר לי סיפורים על העתיד שלו, היה נחמד בקיצור.
אגב העתיד שלו - היה לו איזה קטע כזה שחלום החיים שלו היה
להשפיע על כולם רגע לפני שימות, זה היה כל כך מוזר שאפילו לא
התווכחתי איתו אף פעם על זה.

וחוץ ממנו היה לי בכיתה את משה שגם קשור לסיפור - הוא היה ערס
והוא מת ערס, החרא, ולא אכפת לי שאמא שלו מתה כשהוא היה קטן כי
אתם יודעים מה? זה לא תרוץ. אחרונה שאיך שהוא מתקשרת לכל
העניין היתה לילך, המלכה של השכבה. אז אחרי שהסברתי איך היה
בהתחלה אני אמשיך למה שהתחיל בעצם את כל העניין - ההרצאה על
הסמים.

בכיתה י"א עשו לנו הרצאה על סמים, רק שהיא היתה שונה מאוד מזאת
שעשו לנו בכיתה ח' ובכיתה ט', כשהביאו את הטפשה הזאת שראינו
ישר שהיא מדקלמת קטעים שלמדה בעל פה יום לפני. את ההרצאה הזאת
העביר מישהו שהסתובב בכל העולם וחקר את הנושא בצורה כזו,
שלדוגמא כשמשה אמר לו שגראס לא יכול לעשות כלום לבן אדם, הוא
ענה לו שחבר שלו איבד את העבודה שלו בגלל זה. בן אדם מגניב
כזה, עם עגילים באזניים ותספורת גלח ואשכרה הבנו על מה הוא
מדבר, מצאנו הגיון בדברים שלו. חוץ ממשה שאם הוא היה מוצא
הגיון הוא היה מפסיק לחשש כל שני וחמישי ובשביל משה זו היתה
תוצאה יותר מדי מעצבנת.

בקיצור, חמש דקות אחרי שההרצאה הזאת התחילה כבר ראיתי שלקינן
בצד השני של אולם ההרצאות יש את המבט הזה שאומר שהגלגלים שלו
במוח מתגלגלים בשיא הקצב. ואפילו אחרי ההרצאה הוא בקושי הצליח
להתייחס אלי ורק אמר שהוא עלה על משהו גדול. יום למחרת הוא לא
הגיע לביתספר. התקשרתי אליו ואמא שלו אמרה שהוא נעל את עצמו
בחדר ואמר לה שלא תפנה אליו בשום בקשה שהיא. אמרתי לכם, מוזר
כזה, אבל מה שמסתבר שהוא עשה באותו יום וכל מה שעשה אחר כך היה
יותר ממוזר, זה היה... מופרע אפילו.

יום אחרי אני מגיעה לבית ספר ומה אני רואה? על לוח המודעות שלט
ענק ועליו כתוב בטוש עבה באותיות גדולות "כל מי שמעשן נחות!
אתם מצדי יכולים כולכם לחשש, זה רק מראה עד כמה אני עליון
עליכם! קינן לאזל." כמובן שהודעה זו גררה את תגובתו המיידית של
משה שהזמין את כל המאפיה האזורית לעשות עליהום על קינן, כל יום
הוא היה צריך להתחמק החוצה מביתספר ולפעמים הוא לא הצליח והיה
חוזר הביתה פצוע כולו. ניסיתי לדבר איתו על זה, שאלתי אותו למה
הוא עושה את זה, הוא אמר שזה הכל חלק ממשהו גדול הרבה יותר
והוא לא יכול לגלות לי, אמרתי לו שזה לא מקובל עלי העניין הזה
והוא סתם הורס לעצמו את החיים, הוא אמר שגם אני הורסת לעצמי את
החיים עם הצמחוניות שלי רק בקצב איטי יותר אז מה זה משנה,
אמרתי לו שהוא יכול ללכת להזדיין והוא אמר שזאת לא אחת המטרות
שלו בחיים באותו רגע. הבן זונה הקטן, אפילו לרחם עליו כשהוא
חטף מכות כבר לא יכולתי.

באותו יום שנפרדתי ממנו לילך עשתה מסיבה, מהמסיבות האלה שכל
השכבה באה אליהן ולילך יכלה לעשות מסיבות כאלה כי היא נראתה
הכי טוב אצלנו, כמובן שבאתי ועזרתי לה והיא דיברה אתי והסבירה
לי קצת על גברים ועל זה שהם מטומטמים וצריך לדעת לשלוט בהם.
בכל מקרה, כך אמרה לילך, קינן היה סתם חנון ועדיף לי בלעדיו.
באותו זמן הייתי מקשיבה בערך לכל מה שהיא אמרה לי, המסיבה אגב
היתה פיצוץ עד הרגע שקינן הופיע ותלה בבית של לילך את אחד
השלטים שלו במהירות כזאת שרק המהירות בה קרעו את הנייר המודפס
עלתה על זו שבה ברח אותו חנון מהבית. השלטים עצמם אגב הפכו
למנהג קבוע של הביתספר - בכל יום שני הם היו נתלשים ונקרעים
לגזרים ע"י אספסוף זועם בראשותו של משה ובכל יום ראשון היו
מופיעים חדשים, עם הזמן יותר צבעוניים ויותר גדולים. לקינן
עצמו כולם קראו 'קינן לעזאזל' והוא חטף קללות, יריקות ועוד כל
מיני כל פעם שראו אותו, מה שהיה די נדיר. משה שראה שכאשר יש
מטרה אחת למאפיה הרבה יותר קל לשלוט בה היה עורך נאומים בחצר
בית ספר, המלל לא היה מתוחכם במיוחד אבל לאף אחד זה לא שינה
ותמיד כולם היו נרגשים כשמשה היה מקשר את אמא שלו בצורה כלשהי,
משהו בסגנון "אני בטוח שזה לא היה מוצא חן בעיני אמא שלי אם
היא היתה חיה" או איזה משפט חסר כל תוכן אחר.

אחרי חודשיים, המצב נהיה מוזר מאוד, אני בדיוק הייתי עסוקה
בלמצוא חבר חדש, משה היה בראש ארגון קרימינלי קטן שערך פשיטות
על חנויות שונות ומדי פעם גם הכניס מכות לקינן, וזה האחרון כבר
בקושי נראה בביתספר ועברו שמועות שהצטרפו אליו חברים שעזרו לו
עם כל הקטע של השלטים. יום אחד הופיעו על כל השולחנות בכל
הכיתות בבית ספר עלונים והיה ברור שקינן עמד מאחוריהם. עליהם
התנוססה הכותרת המפורסמת הקוראת לכולם להשתמש בסמים ובתוכם היה
מידע מפורט לגבי ארגון או משהו שקינן בנה, רגע, יש לי פה אחד
אז אני אקריא לכם.

"אתם אזרחי מדינת ישראל, צריכים להגיע למסקנה. או שאתם הולכים
עם הזרם, ואז אין לי בכלל מה לדבר אתכם, או שאתם שווים יותר.
החברה הישראלית מורכבת משני הסוגים - הזורמים והמתבדלים,
והזורמים כרגע חזקים יותר. השכל לא שולט במדינה, אלא המילה, רק
אלה שיודעים לדבר משיגים את הכוח בעזרת אותם זורמים, ואם אין
להם טיפת הגיון בקודקוד אף אחד במילא לא שם לב חוץ מאלה
המתבדלים. אני קורא לכל המתבדלים, הצטרפו אליי, המשיכו בדרך
שלכם, שאותה עיצבתם לעצמכם אבל עשו זאת ביחד איתי, וביחד נמגר
את הכוח הזורם, ונייצר כוח מתבדל, מחושב והגיוני. לכל הזורמים,
אני קורא לכם לעשן סמים, לשתות הרבה אלכוהול ולצאת לנסיעת לילה
בלי אורות אחר כך, מדינת ישראל לא צריכה אותכם. אם לא הבנת מה
כתוב פה, אתה בן אדם טיפש."

אחרי זה קינן לא הופיע בכלל בביתספר, אחרי איזה חודש ומשהו
מצאתי לי חבר חדש והיה לי ממש כיף איתו כי הוא עשה לי קטעים
מספרים שקראתי אבל לא משנה, נחזור לעניין. העניין של השלטים
הפסיק להיות רק בביתספר ובכל העיר פתאום נראו שלטים כאלה, בדרך
כלל במקומות שקשה להגיע אליהם כדי שלא יהיה קל לקרוע אותם. מדי
פעם אפילו נראה שלט ממש גדול שהדביקו מעל אחד משלטי הפרסומת
האלה ששמים ליד הכביש, כל מי שראה היה אומר "הנה זה עשה
ה'לעזאזל' הזה". מסתבר שהחבר'ה של קינן היו עסוקים כי גם בכל
תבות הדואר הופיעו כל שבוע העלונים האלה. השמועות על הארגון
התחילו להתפתח לדברים לא מעשיים כי אף אחד לא הבין מאיפה יש לו
כל כך הרבה כסף, אז אמרו שיש למישהו בארגון איזה דוד מליונר,
וגם רצה שמועה שהם שדדו בנק. בסופו של דבר הם הסתבר שקינן הקים
חולית עבודה שהמטרה היחידה שלה היתה להרוויח כסף.

המצב נשאר ככה מוזר עד שסיימתי ביתספר, וגם אחרי זה. כשסיימתי
בכלל לא ידעתי מה קורה עם קינן, משה כבר היה בעמדה כזאת שאנשים
דיברו על זה שהוא מתעסק עם מכירת סמים ואני עמדתי להתגייס לצבא
ולקוות שהכל ישכח. אבל זה לא קרה, ומה שקרה במקום זה פשוט הרס
לי את החיים. יום אחד דפקו לי על הדלת וכשפתחתי משה והחברים
שלו התפרצו לי לבית והושיבו אותי בכוח על השולחן. משה קירב את
הראש הענק שלו אלי ותוך כדי זה שהרחתי את הגראס מהפה שלו הוא
אמר לי שבגלל שאני חברה של קינן לעזאזל ואני צריכה לספר לו
פרטים בקשר לארגון הסודי שלו. אמרתי לו שאני כבר שנה וחצי לא
חברה שלו והוא התחיל להתעצבן ולצעוק עלי שאני אספר לו, התחלתי
לבכות בשלב הזה ומשה לא הפסיק לצעוק, עד שאחד החברים שלו בא
אליו בשקט ואמר לו להרגע, לקח אותו הצידה והוציא מזרק מתיק הגב
שלו. אני הייתי צריכה להסתכל איך המגעיל הזה דוחף את המזרק
לתוך היד שלו ולוחץ עליו כדי שמה שהיה בפנים יכנס לו לדם,
ואחרי זה הוא באמת נרגע לשתי שניות, ואז הוא התחיל להשתולל. כל
החברים זזו אחורה ואחרי עוד חמש שניות משה פשוט נפל כמו בלוק
על הרצפה, ואז כל החברים שלו ברחו מהבית. הדבר האחרון שאני
זוכרת זה שהם ברחו.

את מה שאני מספרת עכשיו סיפרו לי כי מסתבר שהתעלפתי, אחרי כמה
שעות אמא שלי הגיעה הביתה ומצאה את הבלגאן והתקשרה לבית חולים.
הם העירו אותי וסיפרו לי מה קרה, מסתבר שמשה קיבל מנת יתר ממה
שהוא הזריק לעצמו ובסופו של דבר הוא לא הצליח לשרוד. כל היום
עברה לי בראש התמונה שלו מתמוטט, לא יכלתי להתמודד עם זה.
התקשרתי ללילך, היא תמיד עזרה לי עם הבעיות שלי בגלל שהיא באמת
חכמה יותר מכל השאר, והיא אמרה לי שהיא צריכה להיות באיזה
מסיבת מכללה או משהו ושאני יכולה לבוא. במסיבה היה די נחמד,
למרות שעדיין היה לי קשה להוציא את התמונה הנוראית הזאת מהראש,
אפילו שרקדתי ושתיתי קצת ובאמת ניסיתי להנות. בשלב מסויים
ישבנו ליד איזה שולחן והעברנו צחוקים והוציאו סיגריות והתחילו
לעשן, לא היה לי אכפת וידעתי שככה זה במסיבות האלו, גם לא
הופתעתי כשהניקוטין בסיגריות הפך למשהו יותר חזק אבל ידעתי
שגראס זה סם קל ופעם אחת לא תעשה לי כלום. ידעתי את זה כי לילך
אמרה לי כמובן, ואפילו שהיה לי קצת מוזר אחרי ההרצאה הזאת
ששמענו בכל זאת לקחתי כי כבר אמרתי לעצמי שעם התמונה הזאת אני
חייבת לעשות משהו דרסטי. שאפתי, היה נחמד, לקחתי עוד שאכטה,
בסוף הלכנו הביתה. לאט לאט אחרי זה הלכתי עם לילך לעוד כמה
מסיבות ועישנתי עוד קצת עד שבסופו של דבר התחלתי לקנות לעצמי,
התמונה עדיין לא יצאה לי מהראש.

הקטע עם השלטים הפך להיות ממטורף למפחיד ממש, היו ימים שרבי
קומות כוסו בבדים ענקיים עם הכתובת המפורסמת ולקח המון זמן
להוריד אותם. עברו שמועות שגם בערים אחרות מופיעות כתובות
וכותרות, חוץ מזה שהארגון של קינן התחיל להנפיק עיתונים ולחלק
אותם בקיוסקים וחנויות ספרים. מה שהיה מוזר זה שבספריה
העירונית כל שבוע היה מופיע גליון במדור הרומנטיקה ותמיד הייתי
מעיפה אותו לפח. זה היה בערך שלושה חודשים אחרי שמשה מת, אני
כבר הייתי חיילת. שישה חודשים אחרי המוות כבר הייתי מכורה
וקינן התחיל להופיע בעיתונים הראשיים. זה באמת היה קטע מדהים -
הוא הגיע לתקשורת הארצית. אחרי עוד חצי שנה פתחתי יום אחד
טלוויזיה וראיתי אותו עומד שם ואומר את אותן מילים מקוללות -
"אתם מצדי יכולים כולכם לחשש..." כמעט התעלפתי כשראיתי את זה,
הוא יצר מפלגה.

הם קראו לעצמם המפלגה לעליונות הישראלי או מעל"ה, מכאן אתם כבר
מכירים את הסיפור אני חושבת. המפלגה לא משכה מספיק קולות בשביל
להיכנס לכנסת בבחירות שנעשו באותו זמן, אבל היא משכה המון
תשומת לב, בייחוד כזו של אנשים כמו משה. ואז קרה הרצח המפורסם
שכולנו כבר מכירים את הסיפור שלו בעל פה. אתם רוצים שאני אספר
בשביל הפרוטוקול? שיהיה.

קינן הרי התגורר באיזה בית איפשהו בהרצליה, ומישהו הצליח לגלות
איפה הוא גר. הרוצחים הגיעו אליו הביתה אני חושבת בסביבות אחת
בלילה.

הוא תעד את הכל.

כשהרוצחים פרצו אליו אזעקה הופעלה והוא התעורר, ברגע שקם
מהמיטה הוא כיבה את הרעש כדי שמצלמה שהתקין אצלו בבית תקלוט את
השיחה. הוא ראה את האקדח המכוון אליו וצעק "אבל להפסיק לעשן
סמים ולשתות אני בטוח שאתם לא יכולים, בניגוד אלי!"
הרוצחים ירו בו חמש פעמים ועזבו את הבית.

יום אחרי זה הופיע הרצח בכל החדשות בכל הרשתות בארץ ובהרבה
מאוד רשתות בעולם, זה היה סקופ אדיר הרי. ואני ניסיתי לחשוב על
העניין ולא הצלחתי להבין. אני פשוט לא הצלחתי להבין מה לעזאזל
קורה אצלי בחיים! והדבר היחידי שחשבתי עליו זה על החוצפה של
הבן זונה, להגיד את הדברים האלה, נמאס לי מזה שהוא חושב שכולם
נחותים ממנו, רציתי להוכיח לו שיכול להיות שהוא טועה, אפילו
שהוא מת, יכול להיות שהוא טועה!

אז הצטרפתי אליכם, ואני רוצה להוכיח שהוא טועה, אז תעזרו לי.
בבקשה.


-הועבר מדו"ח מכון גמילה אלקיים למכון פסיכיאטרי 'אוגד' אל
דו"ח מחקר בנושא: קינן לאזל ומפעלו

סיכום דו"ח

קינן לאזל היה אדם בעל חלום, חלום שגזל את כל חייו אך התגשם
במלואו. מאז גיל 17 הקדיש הנידון את עצמו ליצירת שנאה כללית
כלפיו, בבית ספר, בעיר ובסופו של דבר בכל הארץ. תוכניתו הוצאה
לפועל במלואה רגע לפני שמת, כאשר גרם בעזרת צעקתו האחרונה
לנהירה מסיבית של אזרחים מכורים לסמים למכוני גמילה. ניתן
להניח שאם היה מתבצע מחקר כשהיה חי היתה מתגלה בו רמת
אינטיליגנציה גבוהה בהרבה מהרגיל.

יהי זכרו ברוך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הלו?








מילה שמחפשת
משמעות


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/11/01 5:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טרי רוז

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה