אבא שלי,

100 ימים ועוד מביטה בך,
מסרבת בתוכי להבין את שקרה.
100 ימים שאתה נובל מול עיניי,
המבט שקורע את לבי בכל מבט.

100 ימים מריצים לי סרט של תקופות חיים,
כמה היית שם עבורי ועבור כל צעד שעשיתי,
החיוך שלך, המבט שלך שכולו היה מלא גאווה:
"הבת שלי תסדר הכל", "עזוב.... תן לבת שלי לסדר את זה".
אבא יקר שלי "את זה" קשה לי לסדר.
אתה נובל מולי באכזריות שלא תתואר, אין בי כעס,
יש בי געגוע לשמוע אותך מדבר אלי, מחייך אלי,

100 ימים שחסר לי לריב איתך,
כמה היית נבוך שהייתי מנשקת אותך בחגים,
כמה אתה מנשק אותי עכשיו, כמה אתה נאחז,
או שמא... אני הנאחזת בך.

אבא שלי המקסים, תסלח לי שאת זה אני לא יכולה לסדר.

אני אוהבת אותך כל כך, רק שתדע, רק שתבין את המילים.

                                                  באהבה
רבה,
                                                    הבת
היחידה שלך.