מיכאל הרוזן ברג / אחי |
וליבך הקטן, צונח בלי קול
העצב שוכב ליד גופה מדממת
ולוחש: "לו רק הייתי, לו רק הייתי יכול"
והערב יורד, שקיעה מנצנצת
והאדמה פותחת פה מלוכלך
ובולעת ארון עם מסמרי מתכת
ועל מצבת האבן הלילה נח
והלכת מכאן לא השארת פתק
רק זכרונות שחקוקים היטב במוחי
ומכאן ועד נצח ישרור הנתק
ביני ובין מי שאתה, אחי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|