פעם, היית מסתכל עליי כשהייתי יישנה. היית אומר לי שאני נראית
כמו מלאך. אני זוכרת אפילו שנרדמת לידי, ונתת לי חיבוק של לילה
טוב. ואני, אני הייתי מחייכת.
פעם היית מספר לי הכל, אומר לי את כל הדברים שהיו לך על הלב.
היום, התרחקת ממני, עזבת אותי. עכשיו יש לך אחרות לספר להן את
מה שאתה מרגיש. עכשיו יש לך אחרות שמכירות אותך, ואתה לא צריך
אותי יותר. היית אפילו מבקש ממני עצות, היום גם את זה אתה כבר
לא עושה.
פעם הייתי רואה אותך כל יום, היינו מדברים על הכל, ה-כ-ל. היום
אני בקושי רואה אותך, לא בבקרים וגם לא בלילות.
אני כבר לא מכירה אותך.
זוכר איך שהיינו ילדים, היינו משחקים ביחד.
הערצתי אותך, ואתה היית מגן עליי.
מאז התבגרנו...
אתה גבר לכל דבר, ואני כבר אישה. עכשיו אנחנו נבוכים אחד
מהשני, מנסים להסתיר דברים. כשהיינו ילדים, הכל היה כל כך
פשוט, טהור, תמים. לא היו סודות. עכשיו, כשאנחנו בעולם
המבוגרים, כל אחד מתבצר במחשבותיו, ולא משתף את האחר. לכל אחד
עולם משלו.
פעם, אם היינו משחקים את המשחק הזה שצריך לענות תשובות זהות
בלי לדעת מה השני ענה, היינו בדוק זוכים. היום, אני מסתכלת
עליך ואני לא יודעת מי אתה, בטח לא מה אתה חושב.
רק אם היית יודע איך אני מרגישה...
פעם היה בינינו קשר מיוחד.
היום, אנחנו סתם שני אנשים זרים. סתם אח ואחות.