|
בהיכנסך לראשונה הביתה -
מוסיפה לצמרות הברושים
והשתלטותם שנידונה כבר רבות
(בדומייה, בשורשי אילנות אחרים)
עפעפייך הורמו חושפים עיניים בוהקות.
הדר, עץ האגוזים העתיק
נישא עירום,
דמדומי חורף.
הקסם טמון בתום,
העדר המילים והסמנטיקה,
דלות המעשים
ומעל הכל - הפחד.
טיפות החלב
מזכירות תקוות שהתגשמו
ומשאות נפש על סף מימוש.
ברוכה הבאה.
|
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.