|
לסבא
ואמרתי את מילתי הקטנה, ודממה צונחת.
ובגנך נשארות רק פקעות הרקפת לבדן,
כי פרחים חדשים לא תוכל עוד לשתול.
ולא נוכל לדבר
ולא נוכל גם יחד לשתוק.
והרקפות שאהבת שוב פורחות בגנך.
ואינך.
(דצמבר 2005) |
|
|
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!
זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.