השפתיים שלך משורטטות בדיוק
של ואן גוך.
המילים פורמות משיכות עדינות
וחומקות מבעד לסדקים משופשפים.
אני אבודה במבוך האדום שלך,
איפה שהדרקון נעים לי בחך
והחור השחור צופה בי,
מזרים ריחות דובדבן
ומתעד תרשים ראשוני של טעימה.

הנשימות הכבדות,
כמו בריזה צבעונית
מפוררות את החומה העדינה שלי,
ונושפות מהיד אבקנים מתוקים.
זה בין ערביים מול נוף היקום,
כפות הרגליים נטועות עמוק בדשן הזיות.

אוזן חתוכה בתוך מעטפה בריח מסטיק
במרכז המבוך הפסיכודלי שלך.
בצעדים קלילים של יום ראשון בגן
אני נותנת לנוף, אני נותנת לך,
לייבש אותי בתוך ספר עבה.