המחשב מזמזם במחאה על שעות עבודתו.
הטלוויזיה דולקת. לא צופים בה.
הטלפון שותק. כרגיל.
המיטה ריקה. בודדה.
על הספה שקע, שנותר משכיבה ממושכת.
המקרר סגור כבר יומיים.
באמבט היא שוכבת, שוכבת ולא נעה, לא נעה וחושבת.

חושבת. גם זה לא.
המחשבות נטשו אותה.
הרעב התייאש מלהציק, חוסר התחושה השתלט.
המים עוטפים את גופה מזה שעות.
עיניה ריקות. בוהות.
קודם היו מלאות עצב וכעת ריקות.
קודם היו מלאות געגוע.
קודם היו מלאות רגש.
הכעס נעלם, אחרי שרוקן אותן.
האכזבה השתלטה ואז עזבה גם היא.
חיים ריקים.
אין מי שמתעניין. אין מי שמחפש.

מוות מבפנים.