בידיי  נטע צעיר ורגב אדמה
משרטט אני קווים דמיוניים לדמותך אהובה
תוך כדי חפירה, ופילוס שביל בעפר
חושב עליך ילדתי, על שנינו בכפר

על ליל קיץ הביל לפני עשור
שהוביל אותי על הסוס אל נחל הבשור
אל אותו רגע קסום שבין הערביים
שבו חזיתי בך משכשכת רגליים

לו יכולתי לעצור את העולם
לו יכולתי לגעת ברגע כה מושלם

בידיי גבעול רך, עם עלעל זעיר
מגן אני עליו, הוא כה קטן ושביר
יודע אני כי ברבות הימים
כאשר שנינו נגדל עם מרוצת השנים
אחסה בצילו של עץ התפוח
אשב תחתיו, כך בשקט לנוח

אני עודר מסביבו של עץ צעיר
מסקל כל עשב שוטה שהצליח להתמיר
זכרונות שבים ומציפים את מוחי
לא רק יכולת להיות כאן איתי

לו יכולתי לעצור את העולם
לו יכולתי לגעת ברגע כה מושלם

ארבע שנים עברו מאותו רגע מקסים
השנה היא שנת בוסר וחל איסור לאכול מפירותיו
מן הפירות שיפלו וייבשו
תאכל חית השדה והצאן באחו
ארבע שנים שאני בלעדיך
אך כמו ענפי העץ, זרועותיי שלובות בזרועותיך

שנה נוספת חלפה
וזכיתי לטעום מן הפרי הראשון
שנה עברה  וזאת ילדתך בת החמש שאת התפוח קלפה
לו יכולת לראותה, להציץ מבעד לאישון

לו יכולתי לעצור את העולם
לו יכולתי לגעת ברגע כה מושלם

השנים עברו חלפו
והעץ גדל והתחזק
הזמן נתן בי את אותותיו
והנה זאת ילדתך, זוכרת ? יש לה ילדה משלה עכשיו.

אני כבר זקן אהובתי,
והנני כאן תחת עץ התפוח.
בלילות קיץ חמים, לפעמים
ענפי העץ שרים לי עליך, על ילדת הקסמים

לו יכולתי לעצור את העולם
לו יכולתי לגעת ברגע כה מושלם

שלום יפתי,
זה אני, אני כאן, לצידך
העולם נעצר סוף סוף,
ואני פה בשבילך