עמדנו שנינו בתחנת האוטובוס. הכבישים היו ריקים ממכוניות בשעת
לילה מאוחרת זו. רק פה ושם נראתה איזה מכונית טסה על הכביש
במהירות. ממרחק ראינו את האוטובוס מתקרב, מסמן שנותרו לנו רק
עוד שניות בודדות ביחד. ניסיון מעורפל לגשש מילות פרידה,
מדברים-לא מדברים, כאילו אם לא נגיד 'שלום' ו'אני אוהב...'
הפרידה תדחה.
האוטובוס נעצר מאחורי הרמזור, עומד שם לבדו, מעניק לנו עוד
רגעים מעטים ביחד. הכביש הריק מאחוריו כאילו אומר לנו 'יאללה,
כולם כבר במיטות, לכו גם אתם לישון. הגיע זמן פרידה.'
"אח, לעזאזל" מלמלתי ואמצתי אותו אלי בחיבוק חזק, יודעת שמחר
הוא נוסע למלחמה בצפון, ומי יודע מתי אני אראה אותו שוב. החייל
שלי, החייל הכי שלי בעולם, נוסע להגן על כולנו. הפחד שיקרה לנו
משהו הציף את כולי, ועל מה שהולך בדמיונות השחורים שלי, אני
מעדיפה שלא לדבר.
האוטובוס נעצר לידנו, ודלתו נפתחה.
"חייל, אתה עולה?"
התנתקנו מהחיבוק. הוא נתן בי מבט קצר, אך ארוך. מבט חודר,
אוהב, מלא משמעות, שהעביר הכל יותר טוב מכל דבר אחר. הוא נשק
לי על האף בהיסוס קל ועלה לאוטובוס.
"תשמור על עצמך," אמרתי לו, והוא כבר נבלע בין דלתות האוטובוס
הנסגרות.
דרך חלון האוטובוס עוד הפסקנו לסמן זה לזו עם השפתיים מילים של
אהבה, והאוטובוס נעלם בדהרה בחשיכה. עיני התמלאו דמעות, ועטפה
אותי תחושה עמומה ונוראה של פחד מהלא-נודע.
מאז אני לבד. נוסעת בבקרים לשירות, חוזרת בצהריים הביתה, רואה
חברות (וכל אחת דואגת לחייל שלה, שנלחם בצפון או נמצא במארב
בעזה...)
לפעמים, כשאנחנו מחליטות שצריך להתנתק קצת מהחדשות והלחץ,
אנחנו הולכות להסתובב בת"א או ירושלים, או שמות סרט בוידיאו.
תחושות של מלחמה מסביב. החיילים ברכבת מדברים על מלחמות.
בטלוויזיה משדרים חדשות מסביב לשעון. וכל הזמן מלווה הצורך
להתעדכן אם הקטיושות והטילים הדרימו עוד קצת ועד כמה גם אנחנו
בסכנה.
פתאום כבר לא מפספסים תפילות, והן ארוכות כל-כך ומלאות כוונה
להפסקת, לרפואת, לעילוי נשמת ולהחזרת.
והוא נמצא כל הזמן במחשבות שלי. פה ושם הודעות ממנו או שיחות
טלפון קצרות שלא מספיקות ולא ממצות, שנחתמות תמיד ב"תשמור על
עצמך בשבילי" ו"מתגעגעת".
שיחות ארוכות עם הקב"ה, שיפסיק עם המלחמה הזאת, וישמור על
החיילים שלנו. בעיקר - שישמור עליו, כי תכף הוא משתחרר ואנחנו
צריכים להתארס. ואני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו, ואני לא
רוצה לגלות. ואני לא אמצא אף-אחד כמוהו.
אז בבקשה, רק תדאג שיחזור אלי.

ד', כג' תמוז תשס"ו
19.7.06
8:30