זאת פאסדה קצרה
זה התחיל בשיעור תנ"ך
זה היה גם אתמול
זה יקרה בגדול
פאסדה מטיבה
להתפרס ולגדול
היא מתחילה בקטן
אבל עוטפת הכל
כמו לשים את הציפורן
אל מול השמש
היא תסתיר את השלהבת
מעט אור, בלאט, חרש
איך היא צומחת
הנה קורותיי
אין בי נחת
עד מתי
עד אחת

"שניים שניים
עלו הם לתיבה"
אחד מכל מין
מין מכל אחד
בקצה הכיתה
מאחורי שולחנה
מתגנבת זיקפה
של בן טיפשעשרה
רווי בשלכת
שוחה בעלים
מקיץ מהקיץ
לחורף מרדים

אני אוהב את החורף
את הגשם בחלון
אני יודע שיש
תקוה לקיץ אחרון
שיש מקום רחוק
שם היא מחכה לי
ואולי הוא קרוב
יותר ממה שנדמה לי
אולי זה שולחן
אחד קדימה או יותר
אולי זה השיער
כן, הריח משכר
משקר אותי
מאיים עליי
להטביע אותי
להטריף את חושיי

עדיין מעביר יום
עדיין מעביר לילה
עדיין מרגיש חלום
עדיין מצפה לדוקא
ועדיין מייחל לאמת
ועדיין במצח נחושה
משקר מכל הלב
מלא בטאקט כמו רימון
מנסה להתברג
ההפסקה הגדולה
אני חברבישימון
של ההמון
ביום שאחרי
האהבה הקטנה
והפאסדה גדלה

ועדיין מתלבט
ועדיין מסתלבט
ועדיין מחכה
שתבוא ותגלה
שתגיד לי להוריד
את הפאסדה
ולתמיד
אני רוצה להיות גלוי
להפסיק להיות תלוי
להתנדנד, להתייבש
אימפוטנט רגשי
זה מה יש?!

תנו לי עוד צ'אנס
איני יודע שזה הזמן
לבקש עניין
לבקש שימת לב
למרות הכאב
וחרפת אהבה
שנזלה ממרזב
המידע לא כוזב
הפאסדה נמשכת
מלחמת טאקט
בפאקאקט
תנו לי צ'אנס
תנו לי סיכוי
פאסדה נמשכת.
ארבעה עשר לאחד
נגדי אני אשים
כי זה הרווח
לעזוב, לבטח
את הזמן לבזבז

פור כרייאינג אאוט לאוד
למה יש לי
למה חסר לי
מה כבר עשיתי?
למה ציפיתי?
האם זה ספציפי?
קדימה, הציפי
תעלי אותה לפני השטח
תשאלי אותי
תתבעי ממני
תשובה אותנטית
אימפוטנטית
אהבה נלוזה
נגוזה
מאחורי הפאסדה.