באותם ימים רחוקים כשהייתי צלם עיתונות נמרץ, המליצו לי לצלם
נוף, מפני שהנוף אף פעם לא בא בטענות. אבל כהרגלי, בחרתי
להתמקד בדברים הקרובים לליבה של מצלמתי, דהיינו בני אדם. יום
הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום המצריך תמונות. לא חשוב כמה פעמים
כבר צילמו, הציבור רוצה לראות אלמנה טרייה שבעלה נפטר במהלך
שירותו בשנה שעברה, הוריו של חייל מייבבים ליד קבר בנם
ותינוקות בזרועות אימם הנתמכת אל קבר יקירה שנספה.
סוג של תמונות אלו, קשה היה לי לצלם. לא בגלל הנושא הכאוב, אלה
בגלל דרישת העורך להתמקד בצילום תקריב של פני האבלים, להראות
את הדמעה היורדת במורד לחייה של נערה- ילדה שאיבדה חבר קרוב
שהייתה אמורה להינשא לו במהלך החודש הקרוב. תמונות מהסוג הגורם
לך לבכות ולעורך לשלשל עוד כמה ג'ובות לחשבון הבנק שלו. באותה
שנה, החלטתי למצוא תמונה שונה שתשקף את היום מבלי להיכנס אל
תוך נשמת האבלים.
רעיון צץ במוחי, ביקשתי מידידה קרובה, אלמנת מלחמה. להגיע לבית
העלמין יומיים לפני הטכס הממלכתי כשהיא לבושה בגדים מתאימים
ולהניח זר פרחים על קבר בעלה שנהרג באחת מפעולות צה"ל. בתחילה
סירבה לשתף פעולה בטענה כי זה לא היום הנכון להגיע לבית
העלמין, לאחר שהסברתי לה כי כל יום הוא יום נכון לזכור את
הנופלים, הסכימה לבוא. הנחתי לה לשבת ליד המצבה כרצונה, כשהיא
מניחה פרחים על הקבר ומתייחדת עם זכרו, טיפסתי על גג אחד
המבנים של חברת קדישא שדגל ישראל קרוע במקצת התנוסס על גגו
וצילמתי את האשה, כשהדגל משמש לי מסגרת לבית העלמין הריק מאדם,
כשרק אלמנה אחת מתאבלת במרכז.
צילמתי כמה תמונות והגשתי לעורך שכמובן כעס על שלא הבאתי לו
תמונות שטופות דמעות. התעקשתי שלא לצלם שוב ביום הזיכרון עצמו,
מבחינתי התמונה שיקפה היטב את יום הזיכרון. לאחר כמה וכמה
ויכוחים נוקבים, החליט העורך לפרסם את תמונתי בעמוד מרכזי של
העיתון בגודל די קטן ליד אחת הכתבות שעסקו בנושא. העיתון יצא
כהרגלו, האנשים כהרגלם קנו אותו, יום רדף יום והאירוע נשכח
ממני.
לימים התבקשנו, צלמי העיתונות. להגיש מספר תמונות לתחרות
העולמית של תצלומי עיתונות. מבלי להסס שלחתי את התמונה הזאת,
ועוד כמה תצלומים של אנשים במקום עבודתם שהיו בארכיוני.
כעבור מספר חודשים, כשהתבררו תוצאות התחרות, זכיתי באחד
הציונים הגבוהים, קיבלתי הרבה מחמאות מאנשי המקצוע והייתי גאה
על כך מאוד.
למחרת כשהצצתי בעיתון, ראיתי את תמונתי בעמוד הראשון, בגודל
ראוי ומתחתיה הכותרת: "המצלמה אינה משקרת".
לימים בעקבות הניסיון שצברתי כצלם עיתונות, למדתי שהמצלמה אינה
משקרת, היא רק בוחרת את הזווית שהיא רוצה להראות, וזוויות
כידוע, יש הרבה...