קינה אחר קינה,נאמרת בדמעה,
זעקות בכי ושבר,נשמעות מכל עבר.

מספד גדול על ירושלים,
מספד גדול על עיר קודשינו,
בית מקדשינו עלה באש,
ציון חרבה עד היסוד.

שוממת היא מאדם וחיה,
מותירה אחריה רק איי חורבות,
נשים בוכות,גברים מייללים בחוצות,
ומעבר לכל זה יש גוויות מתות.

ומשם נשמעת זעקת שבר,
כי עוד אם ראתה את ביתה חרב,
ומכאן נשמעת צעקה מרה,
כי היא יתומה אך אביה חי.

ואיך נתת לנו ללכת,ירושלים?
ואיך נתת לנו לעזוב אותך?
השארנו אותך מבעד לקיר דמעות,
השארנו אותך,אך עוד נחזור.

נכתב בעקבות תשעה באב