אפשר למצוא שלל גדול
של סיבות הגיוניות ומפוכחות
אבל הלילה עדיף, כמו תמיד
שאפנה לטירוף המלכותי
ויחד עמו ארוץ לקראת התהום העמוקה בחזה חשוף
עליו מקועקעים אלפי הרגעים שלי
בדיו שחורה ועמוקה
אפשר לרוץ, כך
עם החזה והמילים והאומץ החכם
תוך מלמול זהיר
(כן זהיר) של תפילה
שתחובר תוך כדי תוך כדי
תוך כדי
ובזמן שאני רץ אל התהום
אני יכול להושיט את הזרוע עמוק
ולגעת בה באצבעות
ממרחק
ומתוך המגע אני יכול לדעת בבהירות
כמה זמן יקח לי
להגיע מהרגע בו אנתר
עד לפגיעה הרכה בקרקע
לא אכתוב את סיפור הטבע
והודו הגדול וצבעיו המריחים
לא ארשום את התנודות הקלות
בצמרות העצים הרחבים
בהחלט לא אמלמל על זה
לא אספר לכם מה בפסגות
ההרים
(אלה החלולים ואלה המלאים)
אכתוב את האמת
ואתן לכם אותה
בסדרת מכות יבשות על הראש
אגדיש
אלאה אסחט אשחט
יצאתי הלילה חולה ושבור
מהבית שלי שמריח מבדידות
כדי לפגוש את אחי הצעיר
שאיבדתי מזמן
וכשפגשתי אותו
לא זיהיתי אותו
הוא עמד שם
מולי
נבוך
וניסה לשכנע אותי שהוא אחי הצעיר
אבל אני סירבתי לזהות אותו וביקשתי הוכחות
כל כך הרבה דברים קרו לנו
כל כך הרבה חתכים עמוקים
אלפי רגעים קטנים של זעם השאירו בנו
צלקות נהדרות שעוד
נגרד ונפצע שנית
בסופו של דבר
משהו זז אצלי
וזיהיתי אותו
זה כבר לא שינה כלום
לאף אחד
אני חולם הלילה
על אחת הנכות שלי
ובתוך החלומות הרבים
הבנה אחת גדולה דוקרת אותי
בצלע ימין
לא היו לה מעולם
רגליים ללכת עליהן
ושוב בשביל אלו מאתנו שלא התרגשו
בפעם הראשונה
לא היו לה מעולם
רגליים
ללכת עליהן
לפשק בתשוקה
לגרד בעדינות ובפראות
לבעוט בישבנו של מישהו
להניח על שולחן
לעטר במגפי בוקרים
לכרוך סביב כלב בגינה הציבורית
לאחוז בהיסטריה עם מות האב
כל הדברים האלו
לו הייתי אני במקום ורדה רזיאל ז'קונט
ומאזין מסויים היה מביע
רגשות אובדניים ברורים בתכניתי
סביר להניח שהייתי בוחר לומר לו
מעמקי נפשי המטפלת הנאורה:
"ידידי, יש דברים שאתה פשוט
צריך ללכת עליהם"
אני מתקדם
בצעדי תינוק
בסנדלי ענק
למטרות הקטנות
שהצבתי לעצמי כילד זועם
והנה עוד מעט יכלו עליי ההזדמנויות
שהחברה נותנת
וחובת ההוכחה תיפדה
ולא ישאר ממני כלום לתת
ואהיה מחוייב רק למוות
שלהם או שלי
מה שיבוא נוח יותר
ביקשתי ממך בשיחה האחרונה שלנו
שתיתן לי להרגיש את האג'נדה שלך
כמה שיותר חזק
אבל אתה סירבת לזה
המשכת לספר לי סיפורי כיסוי
ולשפוך עליי לוגיקה אידאולוגית תבונית
והרי בזה אני לא מעוניין
(אני כבר זמן מה לא מעמיד פנים
שיש אידיאולוגיה ברורה מאחורי ההתנהלות
שכן ברור ששד זועם מנהל את כל המערכה הזאת
שמתחוללת ממני והחוצה)
לקראת סוף השיחה שחררת אמירה קטנה אחת
שניסיתי להבין אותה אלף פעם
ולא הצלחתי
"אני מתגעגע לערלה שלי כל כך"
וגם
"הכללות הן הדבר המסוכן ביותר
שתוכל לעשות לגבי בני אדם והחיים בפרט.
הצרה היא שרוב ההכללות נכונות לגמרי"
אחר כך אמרת שאתה מדבר מהישבן ושאתה מקווה
שאני לא לוקח את הדברים ברצינות
אבל ידעתי שהיית כנה
ועצוב ושגרתי
את ממש
Management Material
את גם יודעת את זה לגבי עצמך
ומתנהגת בהתאם
מפזרת שלל אמירות לכאורה חסרות בטחון
מלאות בידענות מהסוג הנחות ביותר
ולי נותר להבין
שכך החיים האנושיים מתנהלים
אלפי שנים וכך יתנהלו חיי
הבינוניים
ברוב פחדם מעצם בינוניותם
מציגים הצגת עליונות על אלה החכמים מהם
ומנשלים אותם מכל סיכוי לחיים הוגנים
בעוד שהגדולים באמת
מסתתרים הסתתרות רחוקה
מההמון הבינוני
ולפעמים
אחד מהבינוניים שברשותו
ממון וכוח
חוטף לו מהתעלות החשוכות
את אחד הגדולים האלו
ומצמית אותו ככלב
"אתה תיצור ואני אממן את מחייתך"
אבל בשלב הזה הגדול הנידון
כבר רוצה לעשות אחד משני דברים
לברוח מהבינוני חזרה לתעלה
או ליצור משהו שיבעט בכליותיו
של הבינוני
ומשחק הכוח הזה נמשך
אלא אם כן
אתה בוחר לזוז הצידה ולהישמר מכל מגע
עם חלאות האדם הבינוניים
בהם אתה נתקל מדי יום
בקומך ובשוכבך
אני רוצה להיות מסוגל לכתוב
על הורים מכים
מנקודת מבט חומלת
להבין את המניעים העמוקים והקשים
לפעולות התגמול שלהם
הבחנתי במשיכה שלי לתחום הזה
של ילדים מוכים אחרי
הפעם הראשונה
שבה סיפר לי ילד שאביו מכה אותו
כל הנפש שלי התנקזה אליו ואני מניח שהוא
הרגיש בזה
אחר כך כשסיפרתי על זה לעובדת הסוציאלית שלו
ראיתי שגם היא נמשכת לזה
אבל מכיוון אחר
ההתעניינות שלה הייתה חולנית
ומלאת שיפוט ומין
(אולי גם שלי, בעצם)
עם הילד הראשון שסיפר לי שמכים אותו
לא ידעתי איך להתנהג
עם החמישי כבר ידעתי
ועם העשירי כבר הייתי רובוט משומן | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.