אני שוכב בגן, כביום הולדי לא יודע, לא רואה ולא רוצה לדעת.
ענפים זוחלים לעברי, מסתכלים על ילד שגדל, שסובל ומתגעגע.
העלים התאהבו בילד, והחלו ללכת אליו.
הם ראו את הילד בוכא הן ניגבו את פניו ועצמו את עיניו.
הם הרגישו את הילד וכיסו את ליבו.
הילד נשם וכיבו את חזו,
הילד הלך וכיסו את רגליו.
הם עטפו אותו, מכף רגלו ועד ראשו.
הידיים הפחו לשורשים, העצבעות לענפים,
הענפים כאבו, הן משכו למטה, הילד ראה, העלים כיסו.
הוא הרגיש איך הצמח אכל אותו, הוא אפך לצמח
והצמח אהב אותו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.