|
מזיעת שינייך עולה צחנה
כזאת שנוגעת לי עמוק בגרון
נושם רצינות בית שחייך
ורוטט בזימיי עפעפיי
מוסקך חריף באוזניי
סימפונייה של אש מכלה
את כוח רצונותיי
הדואך ככוח שריריי וסוגריי
היי לי בחרון וזעם
בהרמוניית מיציי גהנום
טילטול ואנקת ייצר מריחי וריחיך
אהבה ואינסטינקט משוועים.
ילדים זה שמחה |
|
|
איך יכולתי
לעמוד במבט של
כל יכול.
מילות שיר
הפתיחה של אחת
מהתוכניות
הגאוניות שנוצרו
ונפטרו.
מוקדש לבועז
רימר, אחד
האנשים הגאונים
שחיים וקיימים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.