מעמק להר
ממדבר וציה
לקרחון ולכפור
ימים כלילות ולילות כימים
נדדתי אליך
מאין סוף לאין סוף
מתבל לעולם
משאול לגן עדן
תרתי אחר ריח גופך
בתוך סוס עץ ענקי
כשמגן על עקבי
חשבתי עליך
בלב ים ספינתי נטרפה
דמותך במוחי היא זו שהצילה
משירה ערבה וטביעה
בזמן שהונח משא העולם על כתפי
וציפורי טרף ניקרו בביטני, בעיניי
כל לילה שוב מחדש
הידיעה שאת שם הונחה וניקרה
וכאותם גיבורים לפניי, לכל אז יכולתי
רק בכדי לראות את פנייך
לחוש את ידך
לתחתית השאול צללתי אליך
מאל כל יכול ומכלב ענק
לקחתי אותך
אך רגע לפני השיבה
הפניתי ראשי ואת נעלמת
הפניתי פניי ואת עם אחר
