מאבדת את עצמי
בתוך תחושת הכמיהה להיות אתך,
לחייך אל הכוכבים כשאתה לצדי,
לעצום עיניי ולהמיר עצב לצחוק,
לטעום אושר מתוק
להאחז בקצות זיכרונות האתמול,
להיתלות בכמיהות של המחר,
שהלב שוב ירגיש
ולא יהיה אדיש,
שאקרא רזי מחשבותיך
וסימני השאלה ירחפו כלא היו.
רק לצדך אדע בתוכי שלהבת;
אדע שאני שוכנת בקורי אהבתך.
רחוקה ממך - ראשי מתמלא מחשבות:
אולי האושר לא נברא עבורי...
אך אתך, שלום שוכן בגופי,
נסחפת אל מצולות לבי,
לוהטת בגעגועיי למגע ידך
ולפעפועי לבי הגואה;
כאשר מביטה בעיניך -
נרדמת בזרועותיך ומרגישה בבית.
יוני 2006
|
