כותבת אני לפנייך, כהרגלי האותיות שלך.

חלון שפתחתי והשיב לי רוח, מזכיר לי אותך הדרומית.
עולם שבניתי ביני לבינך, מתקיים בצורה עצמאית.
אלה כאלה מצילה אדמתי, ענפיה סבוכים לקנים.
בדרך הטבע הגעת לביתי והקנית לי כוחות חדשים.
אוהבת אותך מרותקת אלייך לא זזה ממך אף דקה,
אלה של זהב, אלה שיוקדת עם סרט ופרח על דש,
האיך זה הייתי ממך מיותמת?
האם, התפילה, הרוח המקודשת.
עכשיו שאת כאן לעד תימצאי, אלה למופת. אלה שלי.

השמש שורפת שזוף לי בגב, יושבת חושבת עולה המקצב.
עולה מתרוממת מיישרת רגליים, לוקחת מושכת אותי בידיים.
שולפת אותי ובריח של יין דוחפת אותי לריקוד רק של שתיים.
לוחשת באוזן, אומרת עיניים, צוחקת תופסת אותי בברכיים.
עברו שעתיים הדרן וכפיים, נשיקות נשיקות נתראה בשמחות.

עכשיו רק אופנוע לי בין הרגליים, ירוק של רמזור וירד לי היין.
כזה הוא בילוי עם אשה לתפארת,
הזמן כה קצר והשעה מאוחרת.