הדמעה כבר בקצה
עוד שניה
והיא בחוץ
משוחררת
וההרגשה הזאת,
כשהלחיים רטובות...
הלוואי והייתי יודעת
לאהוב
כמו שצריך
לדעת לשמוח
ולדעת לצחוק
כמו שצריך.
גם אם אין נוסחא
הייתי רוצה להמציא אחת
חדשה.
ושהמלחמה בתוכי תיגמר
ושאביט למעלה ואצחק
ושאני אפסיק להרגיש
פחות.
שאני אפסיק להיות
פחות.
הלוואי והייתי יודעת
להיות יפה
כמו שצריך.
בלי לוותר
בלי להתייאש
סתם ככה
לאהוב
ולהתרגש
ולחכות
ולצפות
ולקוות
כמו פעם...
כשעוד היו רגשות...
משוחררים
צעירים
תמימים.
הדמעה כבר בקצה
עוד שניה
והיא בחוץ
משוחררת
וההרגשה הזאת,
כשהלחיים רטובות...
הלוואי וזאת הייתה
ההגדרה האמיתית
לאושר.
הנוסחא
לשמחה.
והלוואי שהמלחמה
שלי
תסתיים ביחד עם המלחמה
שלנו.
הדמעה יוצאת
אפילו בלי כוונה
סתם כי אני פחות
סתם כי אני מרגישה
שחזרתי אחורה
בהתליך הפוך שכזה
וקרן פלס ברקע
עם עוד שיר שרק גורם לי
להזדהות.
ולהיחנק מבפנים.
ואז מגיעה לכנרת...
וסוג של הקלה
מציף אותי...
ולפעמים אני חושבת
שחבל שלא אני
ממלאת את הכנרת...
והלוואי שהייתי יודעת
לאהוב
כמו שצריך...

את עצמי.