יש כל-כך הרבה ארוטיקה בצורה שבה הקפה הראשון של הבוקר נמזג.
ההטיה האיטית של הקנקן, הטיפה הראשונה שמבצבצת, מתגרה, נוזלת
לאט ובחושניות במורד השיפוע המתכתי, מאיימת להגיע אל התחתית
ומשם לנזול אל השולחן, ואז הפרץ המהיר והאלים של המשקה, שחור
ורותח.
והלגימה הראשונה, השפתיים שלך מתעקלות, מלאות ואדומות (או
לפחות נראות ככה יחסית ללבן של הכוס), נפשקות קצת.
אני אוהב לראות איך את מסיטה את השער שמפריע לך, היד ניגשת אל
מאחורי האוזן, מניחה שם קובץ שערות כהות.
ואם נחה עליך הרוח, אז גם תדליקי סיגריה, הנייר נדלק ומתחיל
להישרף, עם כל שאיפה הטבק מתאדם ואז הופך לאפר. האש הקטנה שלך
נמשכת לכל האורך.
העשן שאת לוקחת לריאות שלך, שהחזיקו את כל הצעקות שצעקת אתמול
כשרבנו, יוצא בין השפתיים שלך, מתעקל למעלה, יוצר צורות משונות
ולבנות,  מדגישות שוב  כמה אדומות השפתיים שלך.
שתי אצבעות מתעקלות ומרפרפות מעל העין הימנית שלך, האישון שלך
מתרחב לרגע, העפעפיים מתרחקים, ואז כלום חוץ מרטיבות בזווית
העין שמנצנצת עם האור.
אני יכול להישאר ככה לתמיד, את עסוקה בבוקר שלך ואני משקיף
מהצד, שקט וסקרן. אני רוצה ללמוד כל דבר שאת עושה, לזכור כל
חלק מהטקס שעוזר לך להתעורר.
ואולי פעם גם אני אהיה חלק ממנו.